ארבעת השאלות, אוקטובר 2013
לאחר קיץ לא מוצלח כלכלית, החלטתי שכדי שהפרוייקט יצליח לחיות, צריך להפסיק לפרפר עם הסדנאות ולהשאר עם ליבת הפרוייקט, הסדנא הפתוחה, ולו מכיוון שאותה אני עושה בכיף גם בהתנדבות – ובאמת, כשאנשים שואלים אותי איך זה מצליח לעבוד, אני עונה – "זה עובד בגלל שגם אם לא יבוא אף אחד היום, אני עדיין אהנה מזה בעצמי. זה כיף לפחות לבנאדם אחד, אז זה עובד. ואז גם באים האחרים".
[magny image="http://www.permaculche.com/wp-content/uploads/2014/10/ארבעת-השאלות-אוקטובר-2013.jpg" title="ארבעת השאלות, אוקטובר 2013" description="" align="right" click="1" scroll_zoom="1" small_image="" canvas_mode="1" maxwidth="925px" zoom="2.5" dia="400px" skin="new-im-frame-photo,new-title-below,new-description-off,new-slider-below,new-im-magnifier-light" ]
רצה הגורל, בדיוק באותו זמן שאני מכין את עצמי לשנת החורף וגוזם את כל הפעילות הפריפריאלית של הסדנא, מתקשרים אלי אורן ואיתמר. "באורט, קיבלנו כסף לפרוייקט שחייב לעסוק בקיימות וקהילה ואנחנו רוצים לעשות אותו בסדנא, עם התלמידים שלנו". ההתמדה היא 90% מההצלחה, שמעתי פעם. והנה זה מוכיח את עצמו.
"לקבל את השינוי ולהגיב ביצירתיות", הולמגרן אמר. הנה אנחנו באים.
היה במסע הזה הכל. רגעים של כפירה מעורבבים עם זיקוקים של הארה. נקודת ההתחלה הייתה ידועה אך הסיום (כמו תמיד) אינו ידוע, רק מורגש, מציץ לרגע ואז שוב נעלם, מזכיר שסופים הם רק אשלייה של הדמיון.
Website: → אספצ'ה עושה פרמקלצ'ר
Connect
